חקלאות אורגנית

ע"פ ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית:

חקלאות אורגנית היא צורת חקלאות אשר נסמכת על ניהול של מערכת סביבתית ומנסה להקטין או למנוע את השימוש בתשומות חקלאיות חיצוניות, בעיקר כימיקלים סינתטיים ואורגניזמים מהונדסים גנטית. זו מערכת ניהול ייצור הוליסטית שמעודדת ומגבירה את הבריאות החקלאית-סביבתית כולל מגוון המינים, מחזורים ביולוגיים, ופעילות ביולוגית של הקרקע.

        

הבסיס התאורטי שלה שם את הדגש על בריאות הקרקע. חסידי השיטה מאמינים שקרקע בריאה, המתוחזקת ללא השימוש בחומרי דישון והדברה, ומשק חי הגדל ללא שימוש בתרופות, מניבה מזון באיכות גבוהה מאשר חקלאות קונבנציונלית, מבוססת כימיקלים. במספר ארצות באירופה, בארצות הברית וגם בישראל, החקלאות האורגנית מוכרת בחוק ומווסתת על ידי הממשל (בישראל משמש לכך חוק להסדרת תוצרת אורגנית, התשס"ה-2005).

שיטות החקלאות האורגנית

השיטות לחקלאות אורגנית מגוונות. כל משק מפתח שיטת הפקה אורגנית משלו, הנקבעת על ידי גורמים, כגון: אקלים, בחירת יבול, תקנות מקומיות וההעדפות של החקלאי הפרטי.

אך לכל השיטות האורגניות מטרות ושיטות השמה משותפות:

  • אי שימוש בחומרי הדברה או דישון מלאכותיים וללא אורגניזמים מהונדסים גנטית.
  • הגנה על הקרקע וטיפול אישי.
  • קידום של גיוון ביולוגי (לדוגמה, גידול של מגוון יבולים עדיף על יבול יחיד).
  • ללא תרופות (לדוגמה הורמונים) וגישה למרעה חיצוני למשק חי ולתרנגולות.

חקלאות אורגנית היא ביסודה חקלאות מסורתית, המבוססת על ידע וטכנולוגיה אשר נאספו במשך אלפי שנים של חקלאות, לפני מהפכת החקלאות הכימית. במושגים כללים, חקלאות אורגנית מערבת תהליכים טבעיים אשר לרוב אורכים תקופות זמן ארוכות וגישה הוליסטית, בזמן שחקלאות מבוססת כימיקלים, מתמקדת בתוצאה מידית ומבודדת.

דישון

הפעילות המרכזית של דישון מדגישה את ההבדלים בין החקלאות האורגנית לבין החקלאות הכימית. חקלאות אורגנית מבוססת ברובה על פירוק טבעי של חומר אורגני, בעזרת שימוש בטכניקות כמו זבל ירוק וקומפוסט, על מנת להחליף מזונות מהקרקע אשר נלקחו על ידי יבולים קודמים. תהליך ביולוגי זה, אשר מונע על ידי מיקרואורגניזמים, מסייע לחומרי תזונה טבעיים בקרקע במשך תקופת הצמיחה ולרוב מיוחס כ-"להזין את הקרקע על מנת להזין את הצמח".

לעומת זאת, בחקלאות כימית, מזינים בודדים (כמו חנקן) מסונתזים בדרך פחות או יותר טהורה כך שהצמח יכולה להשתמש בהם בצורה מידית ולעמוד בלוח הזמנים אשר הציב האדם. כל מזין מוגדר וממוען בנפרד.

בעיות היכולות להיגרם ככל הנראה מפעולה אחת (כגון, יותר מדי חנקן הנשאר בקרקע) בדרך כלל גוררות תגובת נגד בעזרת מוצרים והליכים (כגון, שימוש במים על מנת לשטוף חנקן מיותר מהקרקע).

בקרת מזיקים

הבדלת שיטות לבקרת מזיקים בולטת באותה מידה בין חקלאות אורגנית לבין חקלאות כימית. בחקלאות כימית, קוטל חרקים ספציפי יכול להיות בשימוש על מנת להרוג במהירות חרק מזיק מיוחד. בקרות כימיות יכולות להוריד את כמות אוכלוסיית המזיקים לתקופת זמן קצרה, אך הרג (או הרעבה) בלתי נמנע של טורפים טבעיים, גורם לעליה רצינית באוכלוסיית המזיקים. שימוש חוזר של קוטל חרקים, קוטל עשבים ושאר קוטלי מזיקים מזרז ברירה טבעית של התנגדות חרקים, צמחים ואורגניזמים אחרים, המצריך עליה בשימוש או רכישה של מדביר חדש ויותר חזק.

לעומת זאת, חקלאות אורגנית נוטה לסבול כמה אוכלוסיות מזיקים תוך כדי מחשבה לטווח ארוך.

בקרת מזיקים אורגנית מערבת שימוש במגוון טכניקות, שמטרתן:

  • לאפשר רמה סבירה של נזק.
  • לעודד עליה ברמה ושגשוג של טורפים טבעיים אשר יאכלו את המזיקים.
  • שימוש בחיפוי ערוגות להגנה על היבול בזמן נדידת מזיקים.
  • שינוי מיקום של יבול משנה לשנה על מנת להפריע למעגל התרבות של מזיקים.

כל אחת מהטכניקות הללו מספקת הטבות נוספות – הגנה על הקרקע ושיפור הדישון, האבקה, חיסכון במים, הארכת העונה וכו'.

תכנון היבול

יבול מגוון הוא עוד תכונה מיוחדת של חקלאות אורגנית. חקלאות קונבנציונלית מתמקדת על כמות התפוקה של יבול אחד או מיקום אחד. זה הגיוני מבחינה כלכלית: ככל שאזור הגידול גדול יותר, כך יורדת עלות הקניה ליחידה של דישון, מדביר וציוד מיוחד לכל זן צמח.

ההפך הוא הנכון בחקלאות אורגנית, בייחוד בגידול ירקות, כאשר קטן יותר נוטה להיות יעיל יותר ובר ניהול. שתילה של מגוון יבולי ירקות תומכת בקשת רחבה יותר של חרקים מועילים, מיקרואורגניזמים של קרקע ועוד גורמים אשר מסתכמים בבריאות גידול כוללת, אבל צורכים יותר ניסיון והשגחה קרובה.

במשקים הקונבנציונליים ישנם טכנולוגיות מתקדמות המשמשות לבקרה; במשקים אלו משתמשים בזרעים מושבחים, בחומרים סינתטיים לזירוז תהליכי גדילה, באמצעי השקיה רחבי טווח, וגם נעשה שימוש נרחב במכונות, ולעתים רגלי החקלאי אינן נוגעות בקרקע בה גדל הגידול. ללא ספק, יש צורך במספר משקים אורגנים לספק את התוצרת ממשק קונבנציונלי אחד. אך ההשוואה בין שתי צורות עיבוד אלו היא מעבר למספרים הפשוטים, אלא במטלות היומיומיות הדורשות מיומנויות שונות לחלוטין.

גידול בעלי חיים

גידול בהמות ועופות לאספקת בשר, מוצרי חלב וביצים, הוא גידול מסורתי–אורגני נוסף, המהווה השלמה לגידולי שדה.

התפיסה של גידולים מעורבים לעומת גידולים בלעדיים-אחידים נשארת בעינה גם בתחום זה. משקים אורגנים מנסים ככל הניתן לאפשר לבעלי החיים לגדול ולאכול ב"תנאים טבעיים". שטחים נרחבים ומרעה חופשי בשטחי טבע מאפשרים לבעלי החיים תנועתיות חופשית תוך כדי מרעה ותוך הימנעות מכינוס צפוף של בעה"ח.

כמו כן, יש שימוש רב בסוסים ובהמות לעבודה, דבר המאפשר גם שימוש במיחזור ובזבל אורגני וכמקור אנרגיה לתזונת עובדי המשק. גם חקלאים המתמחים בגידולי שדה, מגדלים במשק בעלי חיים שיאפשרו להם להיות משק עצמאי המספק את כל צרכיו.

מערכות חקלאות אורגנית

קיימות מספר מערכות חקלאיות לגידול אורגני:

  • התפיסה הביודינמית הנמצאת בפיקוח רשות עצמאית בינלאומית.
  • שיטת פוקואוקה (FUKUOKA), שיטה שפותחה על ידי מדען לחקלאות יפני, המתמקדת בהתערבות מינימלית בעיבוד גידולי דגנים.
  • שיטת העיבוד האינטנסיבית הצרפתית, שיטה המשלבת עיבוד ביודינאמי עם גישות אורגניות נוקשות בחלקן, אך לפי התאמת החקלאי לתנאי המשק שלו.
  • שיטת הגידול הביו-אינטנסיבי המתאימה בעיקר לגידולים אורגניים מניבים בשטחי גידול קטנים.

כל בעל משק חקלאי יכול לבחור בשיטה מסוימת או בשילוב מספר שיטות לפי הצורך. למרות ההבדלה הקיימת בין השיטות החקלאיות האורגנית והקונבנציונלית, ייתכנו מצבים בהם ישתמשו כמוצא אחרון, בשעת הצורך, במשק האורגני באמצעים משולבים, הן בחומרי הדברה אורגניים והן בחומרי הדברה סינתטיים.

הרווחיות של החקלאות האורגנית לעומת החקלאות הכימית

קיימת דעה שהחקלאות הכימית נחוצה על מנת לעמוד בביקוש למזון חקלאי. למעלה מ-50 שנה מאפשרים עסקי החקלאות מבחר גדול של מוצרים בעלות נמוכה לצרכן, תוך ייפוי נתוני היעילות.

חסידי השיטה האורגנית טוענים שעלויות נזקי החקלאות הכימית צצים ועולים על פני השטח הן מבחינת איכות הסביבה והן מבחינת השפעות שליליות על הבריאות של הצרכנים. הטיעון העיקרי כנגד החקלאות האורגנית הוא כי משקיה פחות רווחיים מהמשקים הקונבנציונליים.

במחקר ידוע שנערך משך 21 שנים בשווייץ, נמצא שתנובת היבולים בגידולים אורגניים קטנה בכ-20% מהשיטות הקונבנציונליות, יחד עם זאת, הן צרכו עד 50% פחות בהוצאות דישון והוצאות אנרגיה, ועד 97% פחות בהדברת מזיקים בסקר נרחב שפורסם בשנת 2001, נותחו הנתונים מ-154 "עונות גידול". הנתונים הראו שתנובת היבולים הייתה ברמה של 95-100% מרמת היבולים הקונבנציונליים. מחקרים השוואתיים בין גידולים אורגניים לקונבנציונליים הם נדירים ביותר, ולכן אין הוכחות חותכות לכאן או לכאן.

נושא מדידת היעילות הוא מסובך יותר מאשר מדידת כמות היבול המתקבלת בלבד, בעיקר משום שיעילות גידול מחושבת על ידי זמן עבודה ולא לפי תנובה משטח גידול. אך גם בגלל שמרבית גידולי הדגנים השונים מהווים תזונה עיקרית של בעלי החיים, ולאו דווקא כמקור מזון לבני האדם, ומכאן שחישוב יעילות הגידולים להזנת בני אדם צריכה לקחת בחשבון את עלות האכלת החיות.

בחישוב ברמה הכלכלית, העלויות החבויות בתופעות לוואי כמו טיפול באיכות הסביבה הנפגעת, אינן נלקחות בחשבון כחלק מעלויות הגידול של החקלאי, אלא משולמות על ידי הציבור הרחב בדרכים אחרות כגון מיסוי למימון איזון גידול האוכלוסייה ומימון הוצאות הולכות וגדלות של הוצאות על בריאות. עלות חבויה נוספת שאינה נלקחת בחשבון היא ניצול בלתי חוזר של מקורות האנרגיה, שאינם ניתנים למיחזור ואף מגבירים את הזיהום הסביבתי.

ייצור חומרי דשן וחומרי הדברה כימיים מסתמכים על מקורות אנרגיה המבוססים על מוצרי הנפט הגולמי. מערכת ההפצה של המוצרים הדורשות שינוע למרחקים ארוכים וגורמים אף הם לעלייה בצריכת אנרגיית הנפט, ואילו העיבוד האורגני מפחית את הצורך בתלות במקורות אנרגיה אלו.

זווית ראיה נוספת היא הרווח הכלכלי לחקלאי. כיום, הרווח הנפוץ לחקלאי הוא כ–20% ממחיר המוצר הקמעוני של התוצרת החקלאית הנמכרת ברשתות השיווק, בעוד, 80% הנוספים ממנים את מערכת ההפצה, עיבוד התוצרת, השינוע, האריזה והוצאות השיווק.

המגדלים האורגניים טוענים שיש להם מערכות הפצה יעילות יותר המתבססות על שיווק מקומי, ובכך הם מגדילים את הרווח הישיר לחקלאי, שיאפשר לו להשביח את מוצריו.

היסטוריה

באופן כללי ניתן לומר שההיסטוריה של החקלאות האורגנית היא גם חלק מהיסטוריה של התנועה האורגנית, שהחלה את דרכה כקבוצות חקלאים ומדענים עד להפיכתם לגופים חברתיים–צרכניים. תנועה זאת מתנגדת לתיעוש החקלאות מבחינה חברתית ומבחינה מסחרית, ומצדדות בטובת הצרכנים. רק כאשר ניתן היה להבדיל באופן משמעותי בין שיטות העיבוד, קיבלה תנועה זאת משמעות מיוחדת בעיני הציבור הרחב.

ב-40 השנים הראשונות של המאה ה-20 התחוללו התפתחויות משמעותיות בכל הקשור במחקר הביוכימי ובהנדסה הכימית אשר גרמו לשינויים משמעותיים בחקלאות. עם הגברת השימוש בחומרי דלק טבעי, התחיל עידן חדש של תנופת התפתחות של כלים חקלאיים כגון קומביינים, טרקטורים שונים, וכלי עזר רבים.

מחקרים רבים עסקו בהשבחת מינים והביאו ליצירת זנים חדשים של זרעים. תהליכי ייצור חדשים של תרכובות חנקן שהיו ידועות עוד מאמצע המאה ה-19, הוזילו באופן משמעותי את השימוש בתרכובות אלו לדישון.

כל העובדות המוזכרות לעיל שינו באופן מהותי את שוק העבודה החקלאי: בארצות הברית בשנת 1901 היו כ-600 טרקטורים, ובשנת 1950 היו כבר כ-3,000,000. אם כיום היחס בין כל עובד חקלאות לכמות המזון לאדם היא 1 עובד ל-100 בני אדם, בשנת 1900 היחס בין כל עובד חקלאות לכמות המזון לאדם הייתה 1 עובד ל-2.5 בני אדם. שטחי העיבוד גדלו תוך התמקצעות בתחומים ספציפיים לכל משק לשימוש יעיל בכלים החקלאיים שלו.

בראשית המאה ה-20 היה בוטנאי בארצות הברית בשם פ.ה. קינג, אשר נסע לסין, קוריאה ויפן כדי ללמוד שיטות עיבוד ודישון מסורתיות וגם שיטות גידול כלליות הנהוגות במדינות אלו. הוא פרסם בשנת 1911 את ממצאיו בספר הנקראFarmers of Forty Centuries.  קינג לא החשיב עצמו כחלק מהתנועה שדגלה בחקלאות אורגנית, אך היווה ללא ספק השראה לרבים מהתנועה בארצות הברית במשך שנים רבות לאחר מכן.

בבריטניה החלו להתנגד מספר אנשים לשיטות עיבוד אלו עוד בשנות ה-20. אבי החקלאות האורגנית המודרנית, סר אלברט הווארד (בריטי), תיעד שיטות עיבוד מסורתיות והגיע למסקנה ששיטות אלו היו טובות מאלו המודרניות. הוא תיעד שיטות אלו בספר שהתפרסם בשנת 1940 הנקרא: An Agricultural Testament, שהשפיע רבות על חקלאים ומדענים בתקופה זו.

בשנת 1939, בהשפעת סר הווארד, ערכה ליידי איב בלפור ניסוי באנגליה, שהיה הניסוי ההשוואתי הראשון, שהשווה בין חקלאות קונבנציונלית לבין חקלאות אורגנית. ממצאי הניסוי פורסמו בספר The Living Soil. ספר זה היווה בסיס לארגונים רבים שתמכו בשיטות הגידול האורגניות. האדם שהטביע את המושג "חקלאות אורגנית" הוא לורד נורת'בורן בספרו Look To The Land, שפורסם בשנת 1940 , בו הוא תיאר גישה חקלאית הוליסטית כוללנית מאוזנת.

ביפן, המיקרוביולוג מאסנובו פוקואוקה שחקר את הקשר בין הקרקע ופתולוגיה של צמחים, החל להטיל ספק בגישת החקלאות המודרנית. הוא עזב את משרתו כחוקר בתחילת שנות ה-40 וחזר לחוות משפחתו, שם הקדיש כ-30 שנים לפיתוח שיטת גידול לדגנים. שיטה זו דוגלת במינימום התערבות של החקלאי בתהליך הגדילה של הצמח, שיטה זו מוכרת כיום, כשיטת פוקואוקה.

לאחר מלחמת העולם השנייה

התקדמות הטכנולוגיות במשך המלחמה זרזו המצאת המצאות חדשות בתחום החקלאות, בעיקר בכל הקשור במכניקה, כולל מערכות השקיה, דישון וקטילת מזיקים.

מוצרים כימיקליים אשר הופקו והיו בשימוש רב במהלך המלחמה היוו בסיס לשימושים חקלאיים. לדוגמה, אמוניום ניטראט, שהיה מרכיב בייצור תחמושת בעת המלחמה, כעת היה מקור לחנקן. בתקופה זו התחיל ייצור קוטל המזיקים הידוע די די טי (DDT), שהשימוש בו נעשה כנגד חרקים נשאי מחלות, על ידי ריסוס אזורים נרחבים מאוד.

במקביל, פיתוחים מכניים של כלי העבודה אפשרו לחקלאי היחיד לעבד חלקות אדמה גדולות יותר. שטחי העיבוד גדלו והחווה קיבלה את הצורה שאנו מכירים כיום. כספים רבים הושקעו על ידי יזמים פרטיים אמריקאים למימון מחקרים שתרמו לפיתוח זנים חדשים לגידול, לפיתוח חומרים כימיים להגברת שליטת החקלאי על הגידולים ולפיתוח מערכות השקיה ענקיות ובניית כלי עבודה חקלאיים משוכללים בכל רחבי העולם.

במשך שנות ה-50 היו מדענים שהתעניינו בחקלאות בת קיימא, אך המגמות העיקריות הוא בפיתוחים הטכנולגיים ובפיתוחים הביוכימיים. בארצות הברית ג'.י. רודייל הפיץ את מושגי החקלאות האורגנית ושיטות העיבוד, בייחוד בתחום הגינון הביתי.

בשנת 1962, רחל קרסון (מדענית חשובה שהייתה ידועה באהדתה לנושאי שימור הטבע) פרסמה ספר שנקרא האביב הדומם ובו תיעדה את ההשפעות השליליות של ה-DDT על קוטלי מזיקים טבעיים, ועל איכות הסביבה. הספר שהפך לרב מכר, היווה גורם משפיע ביותר להפסקת השימוש על ידי השלטונות האמריקאיים ב-DDT בשנת 1972. עד היום, היא נחשבת בין החלוצות החשובות של תנועות לאיכות ושימור הסביבה בכל העולם.

בשנות ה-70, תנועות כלל-עולמיות למען הסביבה הביאו את החקלאות האורגנית למוקד התעניינות הציבור. כך גדלה ההבחנה בין גידולים קונבנציונליים וגידולים אורגניים, תוך מיצוב החוות האורגניות בפרסומות כגון "Know Your Farmer, Know Your Food". בשנת 1975 פרסם פוקוקאה את ספרו One Straw Revolution שהיה רב השפעה בחקלאות בכל רחבי העולם. גישתו לגידולי דגנים בחלקות קטנות תוך שמירה קפדנית על המערכת האקולוגית של החווה עם התערבות מינימאלית של החקלאי עצמו.

בשנות ה-80, ארגוני צרכנות בכל העולם החלו ללחוץ על גופי ממשל להשתתת נהלים ותקנים למוצרים אורגניים. תקנים אלו הלכו והתפתחו במשך שנות ה-90, בו הלכו וגדלו החוות החקלאיות העוסקות בגידולים אורגניים תוך גידול של 20% בכל שנה, בהתאם לגידול בדרישת הלקוחות. ציבור לקוחות אלו מזוהה עם שמירה על איכות ובטיחות המוצרים, תוך הסתייגות מנזקי החקלאות הקונבנציונלית על הסביבה. מגמת הגידול בשוק האורגני נמשכת עד היום.

המאה ה-21

אם במאה ה-20 הושם הדגש בתחום חקר החקלאות הכימית ולאו דווקא על התחום האורגני, מוסת דגש זה כעת לחקר בתחום הביוטכנולוגיה כגון הנדסה גנטית. הגופים הממלכתיים הממנים מחקרים עדיין מעדיפים את המחקרים בתחום החקלאות הקונבנציונלית. לדוגמה, בבריטניה מתוך 27 מחקרים, 26 היו על גידולים קונבנציונליים לעומת מחקר אחד על חקלאות אורגנית.

תאגידי המגדלים משפיעים אף על שוק המוצרים האורגניים. אם בתחילתה חקלאות זו התבססה על חוות גידול קטנות ועצמאיות ששיווקו ישירות ללקוחותיהן באמצעות ירקניות קטנות או בתי טבע, הרי שכעת, כאשר הגידול העצום בביקוש למוצרים טבעיים, מעודדים תאגידי חקלאות להשתתף בגידול ושיווק מוצרים אלו. עם העלייה בנפח ובמגוון של המוצרים האורגניים, יכולת הקיום של החוות הקטנות עלולה להתערער, ומשמעות הייחוד של שיטות העיבוד החקלאות האורגנית הופך למטושטש עם מוצרים אורגניים ואישורי תקנים אורגניים.

סגור לתגובות.